החלטה בתיק ה"פ 525-10 - פסקדין

מבוא

1.                   בפני בקשה מטעם המשיב, (להלן: "חזמו"), לביטול צו המניעה הזמני שניתן לבקשת המבקש, (להלן: "ספדי").

2.                   הבקשה הוגשה לאחר שניתנה חוות דעת של מנהל מעבדת המסמכים במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל ולפיה חתימתו של חזמו על שני המסמכים עליהם נסמכת המרצת הפתיחה והבקשה למתן צו מניעה היא מזויפת.

ההליכים שנוהלו

3.                   בטרם אדרש לטענות הצדדים אתייחס בקצרה לכתבי הטענות שהוגשו, להליכים שהתנהלו ולהחלטה למתן צו המניעה.

4.                   התובענה שהוגשה היא למתן פסק דין הצהרתי ולפיו ספדי וחזמו התקשרו בהסכם פשרה שהוא תקף ובר אכיפה ובמסגרתו ניתנו לספדי זכויות בנכס בבית חנינא (חלקה 168 בגוש 30615 - להלן: "המקרקעין"))  ובוטל פסק דין המורה על פינויו מהנכס (ת.א. (י"ם) 5083/03 אבו רקושה נ' פריתך (ניתן ביום 16.6.08).  במסגרת אותו פסק דין קבע כב' השופט י' שפירא כי על ספדי ואחרים לסלק ידם מהמקרקעין.

5.                   לטענת ספדי, המבקש בהמרצת הפתיחה, הוא זכאי הגנה מפני פינוי מהמקרקעין ומביתו וכן מפני הריסת הבית. לפי הנטען בהמרצה ספדי שילם לחזמו ביום 18.1.10 סכום של 250,000 ש"ח במזומן תמורת הבטחה בכתב ובעל פה כי חזמו יפעל למתן הגנה על הקרקע שעליה גר ספדי וכי יופסקו כל ההליכים כנגד ספדי לפינויו מהמקרקעין.

6.                   ספדי נסמך על שני מסמכים - בערבית ובעברית - שנחזים להיות בחתימת חזמו המאשרים את ההסכמה אליה הגיעו השניים והוא מבקש את אכיפת ההסכם בין השניים.

7.                   במקביל להגשת התובענה על דרך של המרצת פתיחה ביקש ספדי עיכוב של הליכי ההוצאה לפועל שננקטו לשם הפינוי שלו ושל בני ביתו מהמקרקעין.

8.                   חזמו שלל מכל וכל את הטענה כי הייתה הסכמה כזו, כי שולם לו סכום של 250,000 ש"ח והוא טען כי החתימה על ההסכמים היא מזויפת ואינה חתימתו.

9.                   במקביל להגשת התובענה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את פינויו של המבקש מהנכס.

10.               ביום 4.2.10 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני. ספדי וחזמו נחקרו נגדית על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם. בהחלטה שניתנה באותו יום נבחנו השאלות: האם קיימת עילת תביעה והאם קיימות ראיות מהימנות לכאורה וכן שאלת מאזן הנוחות.

11.               בכל הנוגע לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה (כנדרש על פי תקנה 362 (א') לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") נמצא כי הבקשה נסמכת על שני מסמכים כאשר הצד שכנגד טוען שחתימתו, המופיעה עליהם, זויפה ועל תצהירו ועדותו של ספדי ללא שיש כל ראיה חיצונית התומכת בה. 

12.               בסיכום הערכת הראיות כתבתי את הדברים הבאים:

"מכאן, קיים קושי בהערכת מהימנות העדויות התומכות בטענה לקיומו של הסכם בשל העדר תמיכה בה. לכך יש להוסיף כי קושי זה מתעצם בהינתן כי המבקש הצליח, לטענתו, לגייס סכום של 250,000 ש"ח אף שהוכרז חייב מוגבל באמצעים ... בהינתן קושי זה יש לצפות לראיות חזקות יותר בתמיכה לטענה זו."

13.               בהמשך ההחלטה נכתב כי:

"למרות זאת, מאחר והבקשה נסמכת על מסמך בכתב ואף שנטענת לגביו טענת זיוף, אני סבור כי יש בכך כדי למלא אחר הנדרש מבחינת המבקש לצורך קיום התנאי האמור ויש להביא בחשבון את הספקות והתהיות באיזון שיערך בכל הנוגע לתנאים שבהם יותנה מתן הצו."

14.               משכך היו פני הדברים - ונוכח שיקולי מאזן הנוחות ובעיקר השיקול הנוגע לכך שמדובר בפינוי ספדי ובני משפחתו מבית המגורים שלהם - ניתן צו מניעה זמני המעכב את הליכי פינוי המקרקעין אך הוא הותנה בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח.

15.               לימים, בעקבות תלונת חזמו, פנתה המשטרה לקבלת המסמכים המקוריים ואלו נמסרו לה מתיק בית המשפט. משהתעכבה בדיקת המשטרה את המסמכים הוגשה בקשה להגדלת סכום ההפקדה והבקשה התקבלה. סכום ההפקדה הועמד על סך של 100,000 ש"ח (החלטה מיום 30.11.10). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (ר' החלטת כב' השופט סולברג ברע"א 34859-01-11).  חלק מהסכום הנוסף הופקד וחלקו טרם הופקד (המועד לשם כך הוארך לאחר החלטת בית המשפט המחוזי).